היסטוריונים עוד יכתבו על הקרבות והמבצעים של השנתיים האחרונות. אולם מה עם מי שניסה להוציא חשבוניות, בזמן שהמלחמה שרפה את המאזן? השבת של 7 באוקטובר 2023 כבר חקוקה בזיכרון הלאומי. לא רק כאירוע ביטחוני, אלא כרעידת אדמה חברתית-כלכלית בעוצמה שישראל לא ידעה כמותה. תוך שעות, הגבולות בערו והכלכלה כולה נעצרה – עובדים שגויסו למילואים לא הגיעו, עסקים נסגרו, ספקים בוטלו, והעתיד הכלכלי הפך עמום ומאיים.
אבל בעוד שהממשלה עסקה במלחמה, והשיח הציבורי נשאב כולו לממדים הביטחוניים, התרחש סיפור נוסף, חרישי, יומיומי, לעיתים הירואי, של עשרות אלפי עסקים, יזמים, עצמאיים וחברות שנאלצו לשאול את עצמם שאלה אחת פשוטה – כיצד שורדים?
במאמר זה אנו לא שואלים מה עשו המדינה ומוסדותיה הביטחוניים והאזרחיים, כי אם מה עשה הסקטור הפרטי. מה קרה לעסקים הקטנים? כיצד תפקדו החברות הגדולות? מי קפא במקום ומי פרץ קדימה? זהו סיפורם של אלה שלא המתינו לסיוע וגייסו את עצמם מחדש, מול אתגר שהציב את הכלכלה הישראלית לאחד המבחנים הקשים בתולדותיה.
הקפאה כללית – ירידה בפעילות, התגייסות כוח אדם למילואים והתאוששות ראשונית
ההלם הכלכלי ששטף את המשק לאחר 7 באוקטובר 2023 היה מיידי. הביקושים קרסו, במיוחד בענפי התיירות, התרבות והמסעדנות, שלושה תחומים הרגישים במיוחד למצב הרוח הלאומי ולסגרים ביטחוניים. לפי נתוני הלמ"ס, במהלך שנת 2024 הייתה ירידה של כמעט 70% בתיירות הנכנסת לישראל. אולמות נותרו ריקים, מסעדות סגרו את הדלתות בהדרגה, ותחושת הקפאה כללית שררה ברחובות.
מפעלי תעשייה בדרום ובצפון הושבתו זמנית, חלקם פונו לחלוטין, ואלפים מצאו עצמם במעגל האבטלה. גם ההייטק, מנוע הצמיחה של המשק, לא נותר חסין ונפגע בחודשים הראשונים של המלחמה, כאשר מאות אלפי עובדים, רבים מהם שכירים ועצמאיים מהמגזר הפרטי גויסו לתקופות מילואים ארוכות.
אך בתוך ההלם, צמחו גם ניצנים ראשונים של הסתגלות. החל מהרבעון השני של 2024 החלה חזרה הדרגתית לשגרה, במיוחד במרכז הארץ ובאזורים שהיו מוגנים יחסית. עסקים החלו להתאים את עצמם למצב החדש. מסעדות מהצפון והדרום פתחו פופ-אפים במרכז ועברו למשלוחים, והעובדים בכל הארץ למדו לעבוד תחת מציאות של מתקפות טילים כבדות ולשלב בין מרחב ממוגן לפגישות זום עם לקוחות בארץ ובחו"ל, לעיתים תוך שירות מילואים פעיל.
דווקא העסקים הקטנים, שהיו הראשונים להיפגע, הפתיעו ביכולת ההתארגנות. בעוד תאגידים המתינו להוראות מלמעלה, בעלי עסקים עצמאיים רבים פעלו במהירות – קיצצו הוצאות, גייסו תמיכה קהילתית, חיברו קשרים חדשים, וחלקם אף זיהו הזדמנויות צמיחה.
יזמות תחת אש – הסקטורים שניצלו את המשבר לצמיחה
תחום הביטחון הפך למקור צמיחה משמעותי בסקטור התעשייה, הרבה מעבר לדרישה המקומית שגדלה משמעותית באופן טבעי. כך, חברות ביטחון ותעשיות נשק רשמו שיא בהיקף הייצוא, ל‑$14.8 מיליארד בסוף שנת 2024, שיא העומד להישבר במהלך 2025. ענף הסייבר, שהוא באופן מסורתי בעל אספקטים בטחוניים, גייס במהלך 2024 כ־3.79 מיליארד דולר, גידול של כ‑56% לעומת 2023.
מעבר למקורות מימון ממשלתיים גדולים, הצורך הביטחוני הביא גם ליצירת אינספור פתרונות טכנולוגיים חדשניים עם תשומות שן מעבר לספקטרום הצבאי-בטחוני. חברות היי-טק פיתחו מוצרים שאפילו בתוך המצוקות של שירותי מילואים והפרעות תפעוליות הצליחו לשמור על פעילות, ולעיתים אף להתרחב. כלי אבטחת מידע, מערכות הגנה מתקפות סייבר ופתרונות תקשורת מאובטחת הפכו חיוניים במגזר הציבורי והפרטי. לבסוף, פתרונות רפואיים שצמחו משדה הקרב יצרו מספר רב של חברות הזנק.
מעבר לכך, תעשיות הבנייה, התחזוקה והשיפוצים קיבלו דחיפה עצומה מהצורך לשפץ ולעתים לבנות מחדש אזורים רחבים שנפגעו במהלך ה-7 באוקטובר ובתקיפות הטילים שליוו אותנו לאורך כל המלחמה – תיקון נזקי מבנים, ניקוי הריסות, ושיפוץ של תשתיות שנפגעו הפכו להזדמנות תעסוקתית ועסקית. הביקוש לעובדים בתחומים אלה, בעקבות צמיחה זו ואיסורי הכניסה מאיו"ש, הביאו לגאות בענף חברות כוח האדם והעובדים הזרים.
במילים אחרות, העסקים לא חיכו, הם נדרשו ליזום, להתאים ולנווט בתוך סערה, וחלקם לא רק שרדו, אלא צמחו.
ההתאוששות – איטית ויציבה, אך בעקומה לא סימטרית
בשנתיים שאחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל נראתה התאוששות איטית אך יציבה בצורת עלייה הדרגתית עם קשיים בדרך. על פי תחזיות בנק ישראל המשק יצמח בשנת 2025 בקצב של כ‑3.3%, לאחר צמיחה נמוכה למדי ב־2024, בערך 0.9%. במקביל מדדי הבורסה הישראלית ממשיכים לעלות באופן מתמיד.
סקטורים כמו שירותי הייצוא וההייטק החלו להראות סימני חזרה לשגרה. ההשקעות החליפו ישירות חלק מההפסדים, חברות החלו לגייס מחדש עובדים, והיקף יצוא השירותים שב לצמוח.
דוגמה לסקטורים שבהם התמונה מעורבת יותר ניתן לראות בענף המלונאות. מדד התמורות בענף המלונאות מראה התאוששות חלקית: שיעור התפוסה בבתי המלון בשנת 2024 עמד על כ‑62% בחודשים ינואר‑אוקטובר, קרוב לרמה המקבילה באותם חודשים ב־2023. יחד עם זאת, סקטורים תלויים תיירות בינלאומית, פנאי ובידור עדיין נאבקים, במיוחד בדרום ובצפון ובאזורים נרחבים שהפגיעה בהם הייתה קשה. ביקושי מטיילים מחו"ל נשארו נמוכים יחסית; עסקים רבים עדיין מתמודדים עם ירידה בפעילות שאינה מאפשרת חזרה מלאה לשכר לפני המלחמה.
גם יוקר המחיה והאינפלציה נותרו מכשול מרכזי. לעומת 3.4% בסוף המחצית הקודמת של שנת 2024, בסיום המחצית הראשונה של 2025, עמד קצב האינפלציה השנתי על 3.1% מעל יעד האינפלציה שיפור קל אך לא מספק. הריבית נותרה יציבה ברמה של כ‑4.5%, דבר המקשה על עסקים הזקוקים לאשראי למגוון צרכים.
יתרה מכך, אי הוודאות החיצונית והפנימית ממשיכה להכביד – מצב ביטחוני משתנה, גיוסי מילואים נרחבים, חוזרים ונשנים, שיבושים בשרשרת האספקה, והחשש מהמשבר הבא. כל אלה מרתיעים משקיעים והופכים גיוס הון יקר ומורכב, במיוחד למיזמים טכנולוגיים בינוניים וקטנים.
הסקטור הפרטי לא נכנע
שנתיים אחרי, נראה כי ההתאוששות קיימת, היא מתקדמת, אך העקומה אינה סימטרית: קיימות קבוצות שמקפיצות את המשק מהקרקע, ויש כאלה שעדיין מדדות לעבר נקודת האור. המחיר של חזרה מלאה עדיין טמון בביטחון, יציבות והתגמשות מציאותית של השוק.
הסיפור הכלכלי של חרבות ברזל הוא של איתנות, עמידות וגמישות. עסקים גדולים וקטנים מצאו דרכים לשרוד, חלקם אף לפרוח. ההתאוששות עוד רחוקה מלהיות שלמה, אך דבר אחד ברור- המגזר הפרטי הוכיח שהוא עדיין עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית.