המלחמה המתמשכת והמשברים הגלובליים האחרונים חידדו אמת ידועה אך לא פתורה – משק האנרגיה של ישראל נשען על משאבים רגישים, תשתיות פגיעות ותלות מתמשכת בגז טבעי. אף שישראל זכתה לגילויי גז משמעותיים בעשור האחרון, האירועים הביטחוניים באזור חשפו את הפגיעות של אספקת האנרגיה, הן לשימוש המקומי והן לייצוא האזורי.
בתוך כך, העולם כולו מתקדם במהירות לעבר השקעות באנרגיה ירוקה, פתרונות אגירה מתקדמים, וחזון של כלכלה דלת פחמן. ישראל, הנמצאת בין שאיפות ירוקות לבין מציאות ביטחונית וכלכלית מורכבת, ניצבת עתה בצומת דרכים – האם תמשיך להישען על הגז הטבעי כמנוע כלכלי עיקרי, או שתצליח למנף את ההזדמנות לטובת מעבר אמיתי למשק אנרגיה חכם, מגוון, גמיש ובטוח יותר?
גז טבעי ותשתיות קיימות
ישראל ניצבת על בסיס גז טבעי משמעותי שהתפתח בעשורים האחרונים, עם גילויים כמו שדות לוויתן, תמר, כריש ותנין, שאפשרו יצוא והגדלת המקורות הלאומיים. אך המלחמה והמשברים באזור חשפו את הפגיעות שבתשתיות הפוסיליות. כך, אספקת הגז מותנית בקווים ובמתקנים שנמצאים בסכנת השבתה, והיצוא, שהוא מקור הכנסה משמעותי, עלול להיפגע במצבי עימות.
תלות בגז טבעי מהווה מצד אחד יתרון תחרותי שכן היא מאפשרת חשמל זול יחסית, יצוא ואסטרטגיה של הפחתת תלות בדלקים מאובנים. אך מצד שני, היא חושפת את המשק לתנודתיות מחירים, לסיכונים ביטחוניים, ולשינויי מדיניות גלובליים.
כיום מתמודדת ישראל עם דילמה מרכזית בתחום, האם להמשיך ולהשקיע בהרחבת תשתיות הגז הקיימות או להקצות משאבים משמעותיים יותר לפיתוח מערכות אנרגיה חלופיות וירוקות? כיוון הגז כבר הביא להכנסות ולשגשוג בתחום האנרגיה אך גם יצר תלות שקשה להפחית במהירות. הנפילות האחרונות בשוק האנרגיה הגלובלי, לצד ההתפתחויות הביטחוניות, מחזירות את שאלת העצמאות האנרגטית למרכז הבמה. מתוקף כך, הפתרון אינו ויתור על הגז, כי אם שילוב מאוזן של שימוש זמין בגז טבעי כתשתית ביניים, לצד השקעה באגירה, אנרגיה מתחדשת וחיזוק מערכות יצור מבוזרות שיכולות לספק גמישות במקרה של קריסה או שיבוש.
עיכוב הפסקת השימוש בפחם – בין צורכי השעה למחויבות הסביבתית
למרות התחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל לצמצום פליטות מזהמות ומעבר לאנרגיה מתחדשת, הפסקת השימוש בפחם לייצור חשמל נדחית שוב ושוב. תחנות הכוח הפחמיות, בראשן זו שבחדרה, עדיין מהוות מקור מרכזי לאספקת חשמל, בעיקר בזמני חירום. המלחמה האחרונה והאיומים הביטחוניים על תשתיות גז בים התיכון חידדו את התלות במקורות אנרגיה יציבים ופחות פגיעים, גם אם הם מזהמים יותר.
משרד האנרגיה כבר הודיע כי בשל הסיכונים למשק החשמל, הפסקת השימוש בפחם תידחה לפחות עד לסוף 2026, ואף ייתכן שמעבר לכך (2028 ואילך). משמעות ההחלטה כפולה: מחד, היא מבטיחה יתירות ועמידות למשק החשמל בשעת משבר; מאידך, היא פוגעת במאמצי ישראל לעמוד ביעדי האקלים ומותירה אותה מאחור ביחס למדינות מערביות רבות.
העיכוב מעיד על הפער בין החזון הירוק לבין מציאות של שיקולים ביטחוניים, כלכליים ותשתיתיים, הממשיכים לעצב את מדיניות האנרגיה של ישראל בצומת הקריטי שבו היא ניצבת.
שמירת עתודות, יצוא והמאבק בין האוצר למשרד האנרגיה
עסקת הגז בין ישראל למצרים, שהייתה מקור לגאווה כלכלית ואסטרטגית, הפכה בחודשים האחרונים לנקודת מחלוקת. בצד אחד עומד משרד האנרגיה, המבקש להבטיח יציבות ליצוא ולמשק החשמל המקומי. מנגד, משרד האוצר מציב דרישות חדשות, על רקע המתיחות הגיאו-פוליטית, אי־הוודאות בשוק והצורך להבטיח ביטחון אנרגטי ארוך טווח לאזרחי ישראל.
לפי הצעת האוצר בטיוטת חוק ההסדרים, חובת שמירת הגז למשק המקומי תוגדל בכ־17% , מ־440 ל־515 מיליארד מ"ק, כאשר היעד הוא למנוע מצב של מחסור בעתיד, במיוחד כאשר תשתיות האנרגיה נמצאות תחת איום ביטחוני. עם זאת, ההצעה כוללת גם סעיף שלפיו החובה תקטן בחזרה כאשר ישראל תעמוד ביעד של 30% ייצור אנרגיה מתחדשת.
בנוסף, האוצר דורש לאפשר לשר האוצר זכות וטו על החלטות של שר האנרגיה, אם יש להן השפעה על תעריפי החשמל. הוא מבקש גם להרחיב את התחרות במאגרים ולחייב את השותפות בהם לנהל מו"מ נפרד עם לקוחות, כדי לשבור את הכוח הריכוזי של דלק ושברון.
השקעות באנרגיה מתחדשת וחוסן אנרגטי
בזמן שהגז הטבעי, הנפט והפחם נותרו מקור האנרגיה המרכזי של ישראל, ברור כי העתיד שייך לאנרגיה מתחדשת. היעד הממשלתי הנוכחי הוא להגיע ל־30% ייצור חשמל ממקורות מתחדשים עד שנת 2030, כאשר כבר היום, מעל 14% מייצור החשמל בישראל מבוסס על אנרגיה סולארית. הבשורות הטובות הן כי הממשלה אינה מסתפקת בכך וכבר עובדת על קביעת יעד לאומי מעודכן ושאפתני לשנת 2035, בהיקף של 35% עד 45%.
הדרך ליעדי הממשלה רצופה אתגרים של קרקע, רגולציה, קיבולת רשת ואחסון אנרגיה. כדי להפוך את המעבר ליעיל וליציב, נדרשת קפיצת מדרגה לא רק בהתקנות, אלא גם בהשקעה בתשתיות תומכות ובניהול חכם של המערכת כולה.
בשנה האחרונה נרשמה התעוררות מחודשת בהשקעות במשק האנרגיה הירוקה. יוזמות לאומיות כמו הקמת מתקני אגירת אנרגיה (BESS) בקנה מידה גדול, שיתופי פעולה עם חברות בינלאומיות, וכניסת טכנולוגיות של ניהול עומסים בזמן אמת, מחזקות את עמידות המשק למצבי חירום. פרויקטים חדשים בדרום הארץ ובנגב משלבים בין אנרגיה סולארית, אגירה וייצור מקומי, ומאפשרים לא רק הפחתת פליטות, אלא גם חיזוק של חוסן אנרגטי בשעת משבר.
מעבר לכך, חשמול התחבורה מתקדם לאט אך בהתמדה בדמות יותר ויותר רכבים חשמליים על הכביש, ועוד ועוד רכבות חשמליות, במקביל לקידום בהתייעלות אנרגטית וחשמול התעשייה.
המלחמה האחרונה המחישה עד כמה חיוני משק אנרגיה מבוזר. כאשר תשתיות ריכוזיות נפגעות, יכולת ההמשכיות של משק מבוסס ייצור מקומי ואגירה הופכת לקריטית. לכן, השקעות באנרגיה מתחדשת הן לא רק מהלך סביבתי, כי אם מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי.
אם ישראל תצליח לתאם בין הרגולטור, יצרני האנרגיה והיזמים, היא עשויה בתוך שנים בודדות להפוך ממדינה התלויה בדלקים מאובנים למדינה שבה האנרגיה הירוקה היא מציאות שמחזקת את ביטחונה הכלכלי, התעשייתי והאסטרטגי, ולא סתם חלום עתידי.
משק האנרגיה בצומת הכרעה
משק האנרגיה הישראלי ניצב בתקופה רגישה, המשלבת בין אתגרי ביטחון, התחייבויות סביבתיות ושאיפה לעצמאות אנרגטית. מצד אחד, התלות בגז הטבעי ממשיכה לגדול, תוך הרחבת עסקאות ייצוא, כמו זו עם מצרים, לצד לחצים לשמור על עתודות גז לדורות הבאים. מצד שני, המעבר לאנרגיה מתחדשת מתעכב בעיקר עקב חסמים רגולטוריים ותשתיתיים.
המתח בין צורכי ההווה לבין חזון העתיד מחדד את השאלה המרכזית: האם ישראל תצליח לבנות תמהיל אנרגיה גמיש, ירוק ובטוח, שיבטיח עצמאות אנרגטית אמיתית וגם עמידות בפני זעזועים ביטחוניים? הדרך לשם מחייבת השקעות, תיאום בין משרדי הממשלה, מדיניות ארוכת טווח, ובעיקר, קבלת החלטות אמיצה בצומת שבו ניצב המשק כולו.
בסביבת אי־ודאות כלכלית וביטחונית, גם לעסקים יש אחריות – וגם צורך – לייצר חוסן. חברות הפועלות בתחומי אנרגיה, תשתיות, תעשייה ושירותים נדרשות היום לעמוד בדרישות מימון וערבויות גבוהות יותר מאי פעם, כחלק מהמאבק על יציבות תפעולית ויכולת להמשיך ולהשקיע קדימה.
כאן בדיוק נכנסת RentSafe: פתרונות ערבויות חוץ־בנקאיים שמאפשרים לעסקים להשתתף במכרזים, להבטיח חוזים ולממן פרויקטים – מבלי לחסום אשראי בנקאי או להיכנס לתהליכים מורכבים ומתישים. בעידן שבו כלכלה חכמה תלויה ביכולת להגיב מהר – גם לחוסר ודאות וגם להזדמנויות – פתרונות כמו של RentSafe הופכים מגורם תומך לגורם אפשרי המאפשר צמיחה, יציבות והמשכיות עסקית.
