בשנים האחרונות תחום הגז הטבעי הפך לאחד ממוקדי הכוח של הכלכלה הישראלית, הן כמנוע צמיחה פנימי והן כגורם להשפעה באזור. בשבועות האחרונים אושרה עסקת גז היסטורית בין ישראל למצרים בשווי כ‑112 מיליארד שקל (כ‑35 מיליארד דולר), בהסכם יצוא של כ‑130 מיליארד ממ"ק גז טבעי לשכנתה מדרום עד לשנת 2040, (בהמשך לעסקה מ-2019 על מכירת 60 מיליארד ממ"ק) העסקה, שנחשבת לגדולה ביותר בתולדות ישראל, צפויה להיות רבת‑השפעה על כלכלת ישראל בעשור הקרוב, ולא רק בתחום האנרגיה.
מהו הרקע לעסקה?
ישראל הפכה בשנים האחרונות ליצרנית גז משמעותית באזור הים התיכון, עם מאגרי ענק כמו לווייתן ותמר המכילים רזרבות של מאות מיליארדי ממ"ק.
טבלה :1 עתודות גז טבעי לפי מאגר (לפי הערכות של חברות הגז) במיליארדי ממ"ק
מצרים, לעומת זאת, עברה בשנים האחרונות משלב של יצוא גז לייבוא, עקב ירידה משמעותית בייצור המקומי ועלייה בביקוש הפנימי. משבר זה, שגרם להפסקות חשמל תכופות ולקושי לענות על הביקוש, הפך את ההסכם לסוגייה אסטרטגית וכלכלית מן המעלה הראשונה עבור קהיר.
יצויין כי, שיתוף הפעולה האנרגטי בין שתי המדינות מהווה כיום חלק ניכר מסך הסחר ביניהן, עוד לפני העסקה הנוכחית כ‑86% מכלל הסחר במונחים של גז טבעי ומושפע גם מהמציאות הביטחונית והכלכלית באזור.
השלכות חיוביות לישראל
כיצד תשפיע העסקה על הכנסות פיסקליות וביצועי תקציב המדינה?
הזרמת כ־58 מיליארד שקל לקופת המדינה בעקבות עסקת הגז עם מצרים צפויה להשפיע לחיוב על התמונה הפיסקלית של ישראל. הכנסות אלו, שיתפרסו לאורך שנות החוזה עד 2040, יתווספו לרשימת המקורות היציבים של המדינה, ויאפשרו גמישות תקציבית בשנים מאתגרות כלכלית. בין היתר, ניתן לייעדן להשקעה בשירותים ציבוריים, חיזוק התשתיות הלאומיות, שיקום אזורים שנפגעו בעקבות עימותים ביטחוניים, ולהאצת פרויקטים חברתיים. משמעות לא פחותה היא חיזוק האמינות הפיסקלית של ישראל מול שווקים זרים וסוכנויות דירוג. ההכנסות מגז, שאינן תלויות במיסוי הישיר על הציבור, מאפשרות שיפור בגירעון תוך הפחתת לחץ תקציבי, בעיקר לאחר תקופה בה נרשמו הוצאות ביטחוניות עצומות.
כיצד העסקה צפויה לעודד הזדמנויות השקעה ולחזק את ענף האנרגיה?
עסקת יצוא הגז למצרים מהווה עוגן משמעותי ליציבות הכלכלית של ענף האנרגיה בישראל, ומשדרת ביטחון למשקיעים מקומיים ובינלאומיים כאחד. היקף העסקה ומשך החוזה יוצרים תחזית הכנסה ברורה וארוכת טווח, דבר המאפשר לחברות הגז לתכנן קדימה, להגדיל השקעות בקידוחים, חידוש מאגרי תשתית, ושדרוג מתקני ההפקה וההולכה. כמו כן, ההסכם עשוי למשוך שחקנים חדשים לזירה המקומית, לעודד שיתופי פעולה אזוריים ולחזק את מעמדה של ישראל כיצואנית גז מובילה. בזכות יציבות זו, הענף עשוי להפוך ממנוע משלים לכלכלה, למנוע צמיחה מרכזי בעל השפעה ממשית על שוק העבודה ומסחר החוץ.
במילים אחרות, עסקת יצוא בגודל כזה מאפשרת יציבות הכנסות לענף הגז והאנרגיה בישראל, מה שמייצר תמריץ להשקעות נוספות בחיפוש, חידוש תשתיות והרחבת קיבולת הייצור. מעבר לכך, היכולת להבטיח זרם הכנסות קבוע יכולה גם לעודד חברות להרחיב פרויקטים ולא רק לשמור על סטטוס קוו.
או כפי שניסח זאת דובר מטעם ענקית האנרגיה האמריקאית שברון –
"אבן הדרך המשמעותית הזו, שהיא תנאי מרכזי להשקעה בהרחבת כושר ההפקה של מאגר לווייתן, משקפת את השותפות ההדוקה בין שברון למדינת ישראל ומדגישה את המחויבות המשותפת שלנו לקידום ביטחון אנרגטי עבור ישראל ואזור מזרח הים התיכון הרחב יותר, שבו יש לנו נוכחות גדולה וחשובה."
בולטות אזורית והשפעה כלכלית רחבה
עסקת הגז עם מצרים מציבה את ישראל בעמדת מפתח בזירה האנרגטית האזורית, עם יכולת ממשית להשפיע על מאזן הכוחות הכלכלי והדיפלומטי במזרח התיכון. אספקת משאב חיוני כמו גז טבעי לשכנה אסטרטגית יוצרת תשתית לשיתופי פעולה אזרחיים נוספים – במסחר, תחבורה, תשתיות ואף ביטחון אנרגטי. יתרה מזאת, כאשר מדינה נסמכת על ישראל לצרכים בסיסיים, נוצר קשר של תלות כלכלית שמסוגל לרכך מתחים פוליטיים ולשמש מנגנון בלימה בפני הסלמה. מעבר לכך, הפיכתה של ישראל ליצואנית גז משמעותית פותחת גם אפשרויות חדשות לשווקי ייצוא באירופה ואפריקה, ומחזקת את מעמדה בזירה הכלכלית הבינלאומית.
מהם הסיכונים והאתגרים המעוררים ביקורת?
תלות בגז וריכוזיות שוק
אחת הביקורות נגד ההסכם טוענת כי הוא עלול לחזק את מונופול הגז הישראלי, מאחר שעד שנת 2032 לא צפויה תחרות מהותית בין שווקי הגז המקומיים, מה שעשוי לתמוך במחירים גבוהים לצרכן הפנים. בעוד ההסכם מבטיח הכנסות יציבות, הוא אינו מבטיח שישפיע לטובה על מחירי החשמל או על מחירי הגז לשימוש פנימי בישראל.
אי וודאות בסביבה לא יציבה
העסקה נעשתה בשיתוף חברות פרטיות, ביניהן Chevron והשותפות ב‑לווייתן – ומצרים עצמה טוענת כי ההסכם הוא עסקי בלבד ללא קשר למדיניות חוץ וביטחון. כך, לכל הסכם גדול שכזה יש השפעות רגולטוריות, וכבר נשמעות קולות מסוימים של ביקורת על כך שהמחיר המקומי גבוה וכי לא נשקל מספיק השפעתו על מבנה שוק האנרגיה הפנימי.
יוזכר כי העסקה מגיעה אף באווירה אזורית מתוחה, מה שמוסיף נדבך של אי‑ודאות. שני הצדדים צריכים לשמור על רצף אספקה גם בהינתן איומים ביטחוניים או שינויי תנאי שוק עולמיים. ההסכם, אם כי מייצר קשר כלכלי חזק, אינו חסין מפני לחץ פוליטי יותר מאוחר.
שאלת עתודות הגז
על פי מחקרים של משרד האנרגיה, לישראל יש עתודות גז מוכחות בהיקף של כ-850 מיליארד ממ"ק (יצוין כי ההערכות של חברות הגז הן אופטימיות יותר ועומדות על 1,039 ראה טבלה 1 לעיל). כיום ישראל צורכת כ- 14 מיליארד מ"ק בשנה, וצפויה להגיע לצריכה שנתית של כ-20 מיליארד ממ"ק תוך כמה שנים. במילים אחרות, בעסקת הגז הנוכחית עם מצרים יחד עם עסקת העבר מ-2019 יימכרו למצרים כ- 12%-15% מעתודות הגז.
עד כאן המספרים, וכעת לפרשנות. מחד הממשלה וחברות הגז טוענות כי מדובר במרווח ביטחון המספיק לעשרות שנים. מאידך, לצד הברכות על העסקה, נשמעת גם ביקורת מצד כלכלנים, ארגוני סביבה ופוליטיקאים, הטוענים כי הממשלה פועלת בפזיזות ומבזבזת את עתודות הגז של ישראל לטובת רווחים קצרי טווח.
יצויין כי מעבר לכך, תומכי העסקה טוענים כי לנוכח המעבר הגלובלי לאנרגיות חלופיות, כמו אנרגיה סולארית, רוח, גרעין ומימן ירוק, הביקוש לגז טבעי צפוי לרדת בעשורים הקרובים. לכן, יש היגיון כלכלי במיצוי המאגרים הקיימים בטווח הזמן הנוכחי, לפני ששוק הגז יאבד מערכו. לפי גישה זו, ישראל צריכה לנצל את חלון ההזדמנויות הקצר יחסית, שבו הגז עדיין מהווה מקור מבוקש וזוכה למחירים נוחים, כדי להפיק רווחים מקסימליים שיאפשרו השקעה בתשתיות, מעבר לאנרגיה נקייה וחיזוק הכלכלה. מהלך זה, לדעתם, אינו סותר את הצורך בשמירה על רזרבות לאומיות, אך כן מבטא ניהול מושכל של משאב מתכלה בתנאים משתנים.
השורה התחתונה
עסקת הגז בין ישראל למצרים אינה רק חוזה מסחרי גדול, היא מהלך שמרחיב את מעגל תפקידיה של ישראל כמקור אנרגיה אזורי, ומבטיח זרם הכנסות משמעותי שיכול לשמש כסמן לביטחון פיסקלי ויציבות כלכלית. במקביל, העסקה מדגישה כי כלכלה וטכנולוגיה אינם מבודדים מהסביבה הגיאו‑פוליטית שבה הם פועלים. כדי שהפוטנציאל הכלכלי יתממש במלואו, יש לשלב את ההסכם במסגרת רגולטורית שמקדמת תחרות, מגינה על הצרכן, ומחשבת את הקשר בין ביטחון אנרגטי לאיזון כלכלי בר קיימא.
