“הסיכון הגדול ביותר לכלכלה הוא לא לעשות טעות, כי אם לא לעשות כלום.” משפט זה, שיוחס לאחד מראשי הפד האמריקאי, מקבל משמעות חדה במיוחד בישראל של 2025.
בעוד שהבנקים המרכזיים בארה״ב ובאירופה כבר התחילו להוריד ריביות, בנק ישראל בחר דווקא לעמוד במקום ולשמור על שיעור ריבית גבוה של 4.5%, כפי שאישרה הוועדה המוניטרית בספטמבר האחרון. לאור ביקורות רבות שנשמעו על המהלך טענו נציגי הבנק כי בחירה זו מבוססת על הבנה עמוקה של הסביבה הכלכלית והביטחונית שבה פועל המשק הישראלי ואינה נובעת משמרנות יתר. לדבריהם, אחרי תקופה של אינפלציה גבוהה, גיוסי מילואים ממושכים, עלייה בהוצאות הממשלה והאטה בצריכה, המשק עדיין פועל תחת ענן של אי־ודאות. הורדת ריבית בתנאים כאלה עלולה להחליש את השקל, להצית מחדש אינפלציה ולפגוע באמון המשקיעים.
במילים אחרות, הם טוענים כי ישראל לא יכולה להרשות לעצמה נחיתה חדה. המדיניות הנוכחית של בנק ישראל אולי שומרת את הכסף יקר, אך גם מגנה על המשק מחוסר יציבות. עבור עסקים, המשמעות כפולה: מצד אחד הקושי לגייס ולצמוח, אך מצד שני, קרקע יציבה יותר לתכנון ארוך טווח, שמאפשרת לבנות חוסן דווקא בתקופה של סיכון.
מדוע בנק ישראל אינו ממהר להוריד את הריבית במשק?
הריבית היא הכלי המרכזי של בנק ישראל לבלימת אינפלציה. בשנים 2022–2023, לאחר תקופת הקורונה וההתפרצות הגלובלית במחירי האנרגיה והמזון, האינפלציה בישראל חצתה את גבול היעד (1%–3%) והגיעה לשיא של 5.4% במרץ 2023. מאז נבלמה העלייה בהדרגה, והאינפלציה השנתית הממוצעת ירדה מעט אך עדיין נותרה גבוהה מהיעד (בשנת 2024 לדוגמא היא עמדה על 3.2%, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).
ובכל זאת, בנק ישראל בוחר לשמור את הריבית ברמה של 4.5%, מהסיבה המוצהרת של שילוב נדיר של אתגרים חיצוניים ופנימיים –
המלחמה המתמשכת, גיוסי המילואים וההוצאות הביטחוניות הגבוהות יוצרים סיכון להתרחבות תקציבית ולחץ על המחירים. הורדת ריבית כעת עלולה להגביר ביקושים מקומיים ולשחוק את האפקטיביות של הצעדים הפיסקליים שננקטים.
בנוסף, בנק ישראל חושש מתנודתיות בשער החליפין – הורדת ריבית בישראל בזמן שבמדינות אחרות הריבית עדיין גבוהה עלולה לגרום לפיחות השקל, לייקור היבוא ולהאצת אינפלציה מחודשת. גם שוק העבודה מצוי באי־ודאות בשל גיוסי מילואים ממושכים, חוסרים בכוח אדם במגזרים מסוימים, וירידה בפריון המקשים על קביעת מדיניות יציבה.
מנגד, יש הגורמים הקוראים להורדת ריבית, בעיקר נציגי המגזר העסקי וכלכלנים ליברליים, הנשענים על הדוגמה של הפדרל ריזרב בארה״ב והבנק המרכזי של אירופה, שכבר החלו להוריד ריביות כדי לעודד צמיחה. לטענתם, המשך שמירת הריבית הגבוהה בישראל משאיר את המשק בהמתנה ומונע התאוששות מהירה של ההשקעות והצריכה. אך בנק ישראל, בשלב זה, מעדיף להישען על זהירות ולא על דחף. בעיניו, עדיף להתמודד עם האטה מתונה מאשר להסתכן בגל אינפלציוני נוסף, שעלול לערער את יציבות המשק כולו.
כיצד מצב הקיפאון בריבית הגבוהה משפיע על העסקים במשק?
1. עלות האשראי – יקר לגייס, קשה להתרחב
לרוב, עסקים קטנים ובינוניים הם הראשונים להרגיש את נטל הריבית הגבוהה, מכיוון שאחת המשמעויות העיקריות של ריבית גבוהה היא הגדלה בעלויות המימון וקושי בגיוס מימון לצורך התרחבות וגיוס עובדים. כך, לפי נתוני בנק ישראל, ברבעון הראשון של השנה, חלה התמתנות בגידול בביקוש לאשראי של עסקים זעירים וקטנים.
2. תזרים המזומנים נמצא במתח
ריבית גבוהה מתגלגלת ישירות להחזרי ההלוואות. חברות בתחומי הבנייה, המסחר והשירותים סובלות מהכבדה ניכרת בתשלומי המימון. עסקים שניזונים מתזרים שוטף מתקשים לעמוד בהתחייבויות, ונאלצים לקצץ הוצאות או לדחות תשלומים לספקים. התוצאה היא האטה בשרשרת התשלומים במשק כולו.
3. שוק הדיור – שקט מדומה
במבט ראשון, ריבית גבוהה עוצרת את עליית מחירי הדיור, אך למעשה היא מקפיאה את השוק. כך, חברות בנייה רבות מדווחות על פרויקטים תקועים או דחויים, דבר המקטין פעילות, אך גם מצמצם תחרות ומאפשר לחזקות מביניהן לצבור יתרון.
4. יתרונות הריבית הגבוהה – לחזקים בלבד
לצד הקשיים, יש גם צד חיובי. הריבית הגבוהה מייצרת סביבה יציבה יחסית: השקל שמר על כוחו מול הדולר, ונמנע גל פיחות משמעותי שיכול היה לפגוע בעסקים המייבאים חומרי גלם. כמו כן, משקיעים זרים מחפשים תשואה גבוהה באפיקים סולידיים, והדבר מגדיל את הביקוש לאג"ח ממשלתיות ומחזק את יציבות שוק ההון.
עסקים גדולים, חברות יצוא וארגונים בעלי ניהול פיננסי שמרני מצליחים לנצל את התקופה הזו לשיפור מבני תפעול ולצמצום תחרות בשוק המקומי.
מה ההשפעה של שחרור החטופים והסיכוי לסיום המלחמה
אם וכאשר תסתיים המלחמה והמצב הביטחוני יתייצב, ייתכן שבנק ישראל יוכל להרשות לעצמו שינוי כיוון זהיר במדיניות המוניטרית. הירידה בהוצאות הביטחון, החזרה לשוק העבודה של עשרות אלפי מגויסים, והתייצבות הציפיות האינפלציוניות צפויות להפחית לחצים על המחירים ולאפשר הפחתת ריבית הדרגתית. במצב כזה, עסקים ייהנו מגישה נוחה יותר לאשראי, הענף הבנקאי יחזור לתחרות על מימון, והצריכה הפרטית תתחדש בהדרגה.
עם זאת, ההורדה לא צפויה להיות חדה או מיידית, על פי מדיניות העבר סביר כי בנק ישראל יעדיף לבחון את עמידות המשק, את האיזון בשוק המט"ח ואת מצב ההכנסות ממסים לפני כל צעד משמעותי. המשמעות היא תהליך ארוך של נחיתה רכה וחזרה מדורגת לשגרת ריבית נמוכה יותר, שתחזק את ההשקעות ותמריץ את שוק הנדל״ן, אך במקביל תדרוש מדיניות תקציבית אחראית שתמנע סיכון לאינפלציה חוזרת.
ההזדמנות שמסתתרת מאחורי הזהירות
בעוד ריבית גבוהה מקשה על הצמיחה בטווח הקצר, היא עשויה לבנות משק חזק יותר לטווח הארוך, שכן חברות שמצליחות לשמור על יציבות בתנאים כאלה מפתחות עמידות פיננסית גבוהה יותר.
במקביל, המגזר הציבורי מגביר השקעות בתשתיות ובפרויקטים לאומיים, מגמה שתספק הזדמנויות לחברות בתחומי אנרגיה, תעשייה, ביטחון ובנייה. בנוסף, עסקים שידעו להשתמש בכלים פיננסיים חכמים כגון אג"ח קונצרניות, הנפקות פרטיות, או מיזמים שיתופיים, יוכלו להתרחב גם במציאות של כסף יקר.
זהירות שמחייבת הסתגלות
המבקרים של בנק ישראל טוענים כי הפער בין המדיניות בישראל לבין זו של ארה״ב ואירופה משקף שמרנות יתר וחולשה, התומכים מדברים על זהירות ומתינות. כך או כך, הריבית הגבוהה משמשת חיץ בפני אינפלציה חוזרת, אך גם מהווה מבחן הישרדות למגזר העסקי.
עסקים קטנים ובינוניים יידרשו בשנה הקרובה לשלב יצירתיות פיננסית עם יעילות תפעולית. הגדולים – להמשיך להשקיע בזהירות ולנצל את היציבות לטווח הארוך. ובנק ישראל? אם לשפוט לפי ההיסטוריה הקרובה, הוא יישאר בעמדה דרוכה, עד שהשוק והמצב המדיני והביטחוני יוכיחו בוודאות שהם בשלים להורדת ריבית.
