בשבוע האחרון הוסכם כי תקציב הביטחון לשנת 2026 יעמוד על כ-112 מיליארד שקלים, הקצאה גבוהה באופן ניכר לעומת התקציבים שקדמו למלחמת "חרבות ברזל", אך נמוכה מהדרישה הראשונית של מערכת הביטחון, שעמדה על כ-144 מיליארד שקלים. התקציב משקף את המציאות המשתנה של ישראל לאחר המלחמה. מחד, צורך מובהק בהשקעה מחודשת בביטחון הלאומי, מאידך, מגבלות פיסקליות הדורשות שמירה על מסגרת התקציב הכללית ואיזון בין הוצאות ביטחוניות לאזרחיות.
בלב התקציב ניצבת הנחת הפעלה של כ-40 אלף אנשי מילואים בשנה, פי שניים ויותר מהממוצע בשנים שקדמו למלחמה, לצד תקציבים ייעודיים לרכש חירום, שיקום מאגרי תחמושת, חיזוק כיפת ברזל, חץ ומערכות מיגון נוספות, וכן מימון פרויקטים ביטחוניים ותשתיות הקשורות להגנת העורף.
אף שהסכום שסוכם נמוך בכ-30 מיליארד שקלים מדרישת מערכת הביטחון, מדובר בתקציב הרחבה בפועל שצפוי להפעיל לחצים משמעותיים על התקציב האזרחי. מעבר לכך, שאלות רבות נותרות פתוחות, ביניהן האם התקציב החדש הוא זמני או מציין מגמה ארוכת טווח של הגדלת ההוצאה הביטחונית? והאם תימצא דרך להבטיח שתקציב זה לא יבוא על חשבון השקעה בתשתיות אזרחיות, חינוך, בריאות וכלכלה?
גודל התקציב והעומס הפיסקלי
בשנים האחרונות, ובעיקר בהקשר שלאחר מלחמת "חרבות ברזל", הוצאות הביטחון של ישראל זינקו בקצב חסר תקדים. כך, על פי ניתוחים כלכליים השוואתיים, נרשמה בישראל עלייה של כ‑65% בהוצאות הביטחוניות, שיעור הממקם אותה בראש המדינות המגדילות את הוצאתן הצבאית בעולם. בפועל, מדובר בתוספת של עשרות מיליארדי שקלים בשנה, המעלה את חלקה של ההוצאה הביטחונית מסך התקציב לרמות גבוהות ביותר.
המשמעות הפיסקלית של מהלך כזה כבדה. תקציב הביטחון מנפח את ההוצאה הממשלתית הכוללת בזמן שבו הכנסות המדינה ממסים לא בהכרח גדלות בהתאם, בין היתר בשל האטה בצמיחה ופגיעה במגזר העסקי בתקופת המלחמה. בד בבד, הצורך להמשיך לממן מילואים בהיקף רחב, לשקם מלאי חימושים ולבנות תשתיות מיגון חדשות יוצר לחץ נוסף על התקציב.
בנק ישראל כבר התריע כי העלייה החדה בהוצאות הביטחון עלולה לערער את היציבות הפיסקלית, במיוחד אם לא תלווה בצעדים משלימים, התאמות בתקציב האזרחי, התייעלות מערכתית וריסון גרעוני. במצב כזה, שמירה על איזון תקציבי הופכת לאתגר של ממש.
החשש מפני שינוי במבנה שוק העבודה והעדפה סקטוריאלית
לתקציב ביטחון מנופח קיימת השפעה בלתי ישירה גם על מבנה שוק העבודה בישראל. הגדלת ההשקעה במערכת הביטחונית על שלוחותיה השונות, יוצרת עיוותים בהקצאת משאבי אנוש, כשעובדים איכותיים נמשכים לעבודה בסקטור הציבורי-ביטחוני במקום להשתלב ביוזמות טכנולוגיות, סטארט-אפים ועסקים קטנים.
מגמה זו כבר נצפית בשנים האחרונות, עם צמיחה מואצת במספר המועסקים במערכת הביטחון, לרבות בעבודות מינהלה, תכנון ולוגיסטיקה. יתרה מכך, תנאי השכר המיטיבים והשקט התעסוקתי במערכת הביטחונית עשויים לדחוק החוצה אוכלוסיות יצרניות מהשוק הפרטי. בטווח הארוך, מצב זה עלול להקטין את גמישות המשק ולהחליש את פריון העבודה. בעוד ההשקעה בביטחון תורמת לביטחונם של אזרחים, יש צורך לדאוג שגם המגזר העסקי והתעשייתי, שהוא מנוע הצמיחה המרכזי יזכה לעידוד ומימון תואם, כדי לשמור על איזון בין ביטחון לחוסן כלכלי ארוך טווח.
מהם הסיכונים וההזדמנויות?
מהם הסיכונים?
תקציב ביטחון בגובה חריג כמו זה שאושר לשנת 2026 מעלה חששות כבדים לגבי העתיד הכלכלי של ישראל. כאשר עשרות מיליארדי שקלים עודפים מופנים לביטחון, נפגעת היכולת של הממשלה להשקיע בתשתיות אזרחיות, חינוך, בריאות וחדשנות, תחומים שהם מנועי צמיחה לטווח הארוך. החשש המרכזי הוא כי המיקוד בביטחון עלול לבוא על חשבון הצמיחה האזרחית, במיוחד בתקופה שבה המשק מנסה להתאושש ממשבר כלכלי מתמשך.
במקביל, בנק ישראל התריע לא אחת מפני עלייה ביחס חוב-תוצר. חריגה מרף של 70–75% עלולה להוביל לפגיעה בדירוג האשראי של ישראל, לעלייה בעלויות המימון של המדינה ולירידה באמון המשקיעים. כך, ללא תוכנית פיסקלית ברורה להחזרת החוב למסלול ירידה, ההוצאה הביטחונית עלולה להפוך לעומס מערער.
היכן טמונות ההזדמנויות?
לצד הסיכונים, יש לראות גם את הפוטנציאל. השקעה מסיבית בביטחון יכולה לשמש מנוע לתמרוץ הכלכלה: רכש חירום, שיקום אזורים מוכי קרבות, תשתיות לוגיסטיות ופרויקטים הנדסיים יוצרים ביקוש גבוה לשירותים מקומיים. תעשיות הביטחון, הבינוי וההיי-טק זוכות במכרזי ענק של צה"ל ומשרד הביטחון והדבר מתגלגל לספקים שלהם וליותר להזמנות חדשות, המייצרות מקומות עבודה, מגבירות את הפריון ומזרימות הון פנימה.
יתר על כן, פריחה בטכנולוגיות בתחומי הצבא וביטחון הפנים מיתרגמות לצמיחה, ובמצב הגיאופוליטי העולמי הנוכחי, של הגדלת תקציבי ביטחון בכל רחבי העולם, הדבר מהווה פוטנציאל רווחי להגדלת היצוא, כפי שכבר מתרחש בשנה האחרונה.
בסופו של דבר, ההשפעה של תקציב הביטחון תלויה בשאלה אחת מרכזית: האם תדע הממשלה לרתום את התקציב כהזדמנות לצמיחה, או שתמעד לטעויות של בזבוז, חוב מתנפח וחסימת השקעות אזרחיות קריטיות.
בין ביטחון לכלכלה – הצורך התמידי באיזון
תקציב בסיסי של כ-112 מיליארד ש"ח, מציב את ישראל בנקודת הכרעה כלכלית-אסטרטגית – כיצד לשלב בין צורכי הביטחון הגוברים לבין שמירה על חוסן כלכלי ופיסקלי. התקציב משקף את האתגרים הביטחוניים החריפים שלאחר מלחמת "חרבות ברזל", ואת ההכרח להשקיע בהגנה ובשיקום מערכות קריטיות. במקביל, מדובר בהוצאה רחבה שמאיימת לדחוק השקעות חיוניות בחינוך, בתשתיות אזרחיות ובחדשנות.
האתגר האמיתי טמון באיזון, לא בין תקציבים בלבד, אלא בין חזון ביטחוני לכלכלה יציבה וצומחת. האם הממשלה תדע לתרגם את ההוצאה להזדמנות לפיתוח תעשייתי וחדשנות? או שתישאב לנתיב של חוב, ריכוזיות והחמצת מנועי צמיחה? זהו אחד האתגרים המרכזיים על פיהם תיבחן מדיניותה הכלכלית של ישראל בשנים הקרובות.
נזילות, ערבויות והמשק האזרחי
התרחבות תקציב הביטחון והלחץ הפיסקלי הנלווה אליו משפיעים לא רק על הוצאות הממשלה, אלא גם על תנאי המימון והנזילות במשק האזרחי. כאשר המדינה נדרשת לגייס מקורות תקציביים בהיקפים גדולים, נוצר לעיתים מחסור באשראי זמין לעסקים, עלייה בדרישות בטוחות והקשחת תנאים פיננסיים בפרויקטים אזרחיים – במיוחד בתחומי תשתיות, נדל״ן, רשויות מקומיות וספקים הפועלים מול המגזר הציבורי. במציאות כזו, פתרונות מימון משלימים וערבויות חוץ־בנקאיות הופכים לכלי קריטי המאפשר המשך פעילות, השתתפות במכרזים ושמירה על תזרים מזומנים תקין – מבלי להעמיס חוב נוסף על המערכת הבנקאית. שילוב נכון של כלים פיננסיים מתקדמים יכול לסייע למשק לשמור על רציפות עסקית וצמיחה אזרחית, גם בתקופה של הסטת משאבים משמעותית לביטחון.
